פעמיים דפיקה בדלת

״קראנו לו ה׳וויקינג׳״, מספרת רחל סלע, אמו של גיא עידן ז״ל, ״הוא היה איש גדול מימדים, אבל מתוק עם לב רחב - מלח הארץ. מילדות הוא רדף צדק ותמיד דאג לחלש. גידלנו אותו על ערכים של אהבת הארץ ונתינה. כל יום אומרים לי בקיבוץ כמה הוא חסר בנוף״. גיא (51) הוא הבן הבכור של רחל ויגאל, שבבגרותו הקים את ביתו לצד הוריו בקיבוץ שמרת. גיא, נשוי לשרונה ואב לליבי ואבישג, היה הרב״ש (רכז ביטחון שוטף) של הקיבוץ, ועבד במפעל לייצור נשק. 

גיא עידן ז״ל הוא בן דודו של צחי עידן ז״ל, שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר, ונרצח. ״כשגיא שמע שצחי נחטף ושמעיין, בתו, נרצחה, הוא החליט שהוא לא יכול לשבת בחיבוק ידיים״, נזכרת אמו רחל, ״הוא ירד לשטח וביקש להתנדב, אך בגלל גילו - לא נתנו לו, למרות שממש התעקש. אז הוא חזר לקיבוץ והקים את כיתת הכוננות ואת חמ״ל הביטחון הקיבוצי. בסופו של דבר - קראו לו למילואים. הוא היה כחודש וחצי בעזה, ואחר כך גויס שוב, הפעם לגבול לבנון״.

גיא הבטיח לשרונה אשתו שהוא לא ייכנס ללבנון, והצליח לקיים את הבטחתו למעט פעם אחת, שהייתה הפעם האחרונה. רחל מספרת: ״בפעם היחידה שהוא נכנס - הוא נהרג. הם היו בכפר באזור מנרה, ותוך כדי שהם מתכוננים לחזור לארץ, פגע בהם טיל גראד. חוץ ממנו, נהרגו עוד 4 ונפצעו כ-20. אחת הכלות שלי כתבה לו בסוף השבעה: ׳איך הטיל ראה אותך - בריון כזה - ולא נבהל, הסתובב והלך?׳״, היא נזכרת וצוחקת.

״את ההודעה מהצבא אני לא אשכח. הבית שלי היה בדיוק בשיפוצים אז ישנתי אצל בן אחר שגר בקיבוץ. ב-2:30 בלילה דפקו לנו על הדלת, המודיע הקריא לי מהנוסח הכתוב, וכל מה ששמעתי היה שגיא עידן נהרג. קלטתי אבל לא קלטתי, פשוט הסתובבתי ונכנסתי לחדר, לא הצלחתי להוציא מילה מהפה, רק לחשתי ׳גיא נהרג, גיא נהרג׳, ומפה קרס העולם שלנו. עמיר בן צבי (אבא של עידו שנפל באותו יום – ח.מ), הוא חבר נפש של גיא. באותו הלילה הוא חגג יום הולדת, וכשהוא שמע - הוא עזב הכול, הגיע לכאן, התחיל לנהל את העניינים, דאג לסידורי הלוויה, כתב את ההספד. באיזשהו שלב הוא הלך לבית שלו, ואז קיבל את ההודעה על בנו״.

"להיות טוב יותר בתור בן אדם, מכל המובנים"

עידו בן צבי (21), בן בכור לשרון ועמיר, אח לאורי ונעמה, נולד במושב בית זית. משפחתו עברה לקיבוץ שמרת ב-2013, לאחר כמה שנות שליחות באוקראינה. ״הוא היה שחקן כדורעף מצטיין, ולצד זאת תמיד היה פעיל חברתי: הדריך ב׳שומר הצעיר׳, בחינוך הקיבוצי, ואף יצא לשנת שירות בניצנה - שם הוא הכיר את בת הזוג שלו, שירה", אומרת שרון אימו, "היתה להם זוגיות מהממת ומרגשת, הם תכננו לעצמם את העתיד״. לאחר שנת השירות, עידו התגייס לשריון. לקראת סיום הקורס, נכנס כחלק מהתמרון בעזה לאזור ג'באלייה. במבצע בו הטנק של עידו הוביל את הכח, עלה הטנק על מטען רב עוצמה. עידו, יחד עם חברו הלל עובדיה ומפקדו ברק סגן נהרגו במקום. בפתק שנמצא ליד מיטתו של עידו הוא כתב לעצמו: "להיות טוב יותר בתור בן אדם, מכל המובנים".

״עידו היה בעזה שלושה שבועות לפני שהוא נהרג ולא היה לנו קשר איתו. היה לו קשה לעשות את המעבר הזה בין החיים למלחמה, אז הוא העדיף לחכות ולדבר איתנו כשהוא בבית״, מספרת שרון, ״ביום חמישי הייתה יום הולדת 50 לעמיר, לאבא שלו. בגלל המצב שהיה פה בצפון עם הטילים העברנו את המסיבה לקיסריה, לבית של חברים. באמצע הלילה התקשרו לעמיר והודיעו לו שגיא עידן נהרג. הם היו חברים מאוד מאוד טובים, והוא נסע מיד לקיבוץ״. 

״באותו לילה התפרסמה ידיעה על התקרית בעזה, ואז התחילה חרושת שמועות נוראית בכל הארץ על כך שעידו נפצע, ואני כמובן לא ידעתי מכלום״, היא משחזרת, ״בבוקר, עמיר ראה אנשים עוברים ליד החלון. הוא חשב שזו אני מגיעה, אבל אלה היו קציני הנפגעים. כשהוא תפס אותי בטלפון, ושאני עוד בקיסריה, הוא לא הצליח לדבר בכלל, ואני פשוט הבנתי. התחלתי לצעוק, השתטחתי על הרצפה בבכי, ומאז התחיל הסיוט״. ההלוויה של גיא עידן התקיימה בשישי בצהריים ברחבת חדר האוכל, היכן שיש מרחבים מוגנים למקרה שישמעו אזעקות ברחבי הקיבוץ. ״אנחנו מהסלון בבית שומעים את ההספדים על גיא, זו הייתה הסיטואציה הכי סוריאליסטית שיכולה להיות״.

״אנחנו פה בזכותם״

לדברי שרון ״מאז שעידו נהרג אנחנו חווים את ארץ ישראל היפה באמת. הציונות, העזרה לזולת. אנשים מתאספים סביבנו ורק רוצים לעזור, זה מדהים. אחד מהפרויקטים שנקים לזכרו יהיה בבית מחסה בניצנה, איפה שעשה שנת שירות. כמות האנשים שמתגייסת לעזור לנו היא מטורפת״. 

רחל, אמו של גיא, משתפת בחוויה דומה: ״אמנם הקהילה בקיבוץ מרוסקת, אבל כולם עטפו אותנו באהבה, דאגו שלא יחסר לנו שום דבר, אנחנו מקבלים המון כוח וחיבוק מהקהילה. ברגעים הכי חלשים ונמוכים - מרגישים מה זה קיבוץ״.

״כששאלנו את גיא ׳למה אתה עושה את זה בגיל 51? תן לצעירים לעשות את זה׳, הוא ענה לנו 'אם אני לא אעשה, מי יעשה? כשאני מתנדב, אני משחרר חיילים להיות עם המשפחות שלהם׳", משתפת רחל בגאווה. שרון מסכמת: ״אנחנו פה בזכותם, חייבים לזכור את זה״. 

טקס ההתייחדות השנתי עם זכרם של הנופלים ייערך ב-14/5
באנדרטה לחללי הקיבוצים. להרשמה לחצו >> כאן