דילוג לתוכן העיקרי
fw_before_content
content

סיפור לשקיעה / מנחם רגב [פוסי], תל קציר

סיפור לשקיעה / מנחם רגב [פוסי], תל קציר
איור מאת יעקב גוטרמן

 

(-) "עוד מעט השקיעה," היא אמרה. 

הוא הביט בה במבט מלא תודה, "זוכר, וגם רואה, תגידי, לא היה פשוט יותר אם השקיעה הייתה כל השנה באותה שעה? היה יותר קל לתכנן תכניות."

(-) "אתה עם הרעיונות שלך, אם היו משלמים 10 ₪ על כל שטות שאמרת, היינו היום עשירים."

(-) "אז עכשיו תתחילי לרקד ולפזם "לו הייתי רוטשילד" מלמל מתחת לאף."

(-) "אתה הולך או לא? עוד מעט חבר הנפש שלך יכנס ללחץ ויתחיל לברר מה קרה לך?"

(-) "הולך, הולך" אמר, כשהוא נוטל בקבוק מים מינרלים, חבילת בוטנים, ללא קליפה ועוזב את הבית כשהוא מזייף בקולי קולות "ידיד נפש אב הרחמן". יצא מהבית, הביט בשעון, השעה הייתה "5 דקות לפני". ככה תמיד הוא נוהג לצאת מהבית "5 דקות לפני" על מנת לבוא לפני ש. לספסל מול הנוף שם קבעו להיפגש. מה זה קבעו להיפגש? הם נפגשים שם יומיום מאז שיצאו לגמלאות. ולמה 5 דקות לפני?... על מנת שיוכל לתפוש את צדו הימני של הספסל... ומה כל כך חשוב בצדו הימני?.. זה הצד ש ש' אוהב לשבת... אז?... ש. מגיע ו-5 דקות ראשונות  מתווכחים על הישיבה על הספסל.

(-) "תפשת לי בכוונה."

(-) "בכוונה? באתי היה פנוי ישבתי."

(-) "היה פנוי ישבתי?... ומה אם לא היה פנוי?"

(-) "הייתי יושב בצד השני."

(-) "אתה מעצבן אתה יודע?"

(-) "בטח שאני יודע, ואתה נהנה מזה."

(-) "נהנה, מה זה נהנה, נהנה כמו מטחורים!"

(-) "מה יש לך טחורים? לא סיפרת."

(-) "אין לי טחורים, זה היה דימוי."

(-) "דימוי? יש לך דימויים בהקיץ? יכול להיות שזה מכל התרופות שאתה לוקח!"

(-) "אלוהים היקר, מבטיח לחזור בתשובה לעבוד אותך באמונה, רק קח אותו אליך, בבקשה!"

(-) "ש' חברי היקר ביותר, למה לריב תבוא 10 דקות לפני ותשב איפה שאתה רוצה, בשביל זה לחזור בתשובה? בחיי אני לא מבין אותך!"

(-) "די בסדר, אני יושב."

(-) "טוב אם זה כל כך חשוב לך, אני קם ועובר, שב בצד הימני."

(-) "לא חשוב תישאר שם."

(-) "אתה רוצה לומר לי כי את כל ההצגה עשית בשביל לומר לי שב בצד ימין? אני אשתגע ממך יום אחד."

(-) "תמיד אתה מוכרח לאיים, תשתגע ודי... ומה נשמע אצלך?"

(-) "כמו אתמול רק מבוגר ב 24 שעות."

(-) "תגיד, אתה חושב שכל יום אתה חייב לענות את התשובה המטופשת הזאת?"

(-) "תגיד אנחנו צריכים כל יום לעשות את הטקסט המטומטם הזה? אי אפשר להיפגש ודי."

(-). "אולי אנחנו יכולים לשבת מול הנוף, מול היופי האינסופי של העמק ליהנות ולשתוק."

(-) "סופ כל סופ אמרת דבר חכם... לשבת, לנשום עמוק, נוף, שקט, action!!"  

פתאום משתרר לו שקט, שקט של הבנה, שקט של חברות שקט של הנאה. חבילת הבטנים נפתחת, 2 בקבוקי בירה מופיעים משום מקום,  המבטים נעוצים בתמונת הנוף המתחלפת בשלל צבעים.

(-) "יפה, יפה, שלא ישתנה לעולם," אמר ש'

(-) "זוכר שהגענו, העמק כאילו היה קטן יותר, פחות סואן, כאילו היינו בקצה העולם, אבל כבר אז, השקיעות על שלל הצבעים היו משגעות."

(-) "שלא יגמר לעולם, שלא יגמר, ולא רק הנוף מסביב, שלא יגמר, הנוף החברי שנפתח בינינו, פתאום לאחר הרבה שנים של ביחד, אנחנו ביחד."

(-) "אם אמרת, תדע אני חושב, זה לא אותו דבר לראות את השקיעה לבד, או לראות אותה עם חבר, אני מרגיש כי כל הצבעים שמקיפים אותנו פתאום הם יותר חמים."

(-) "אין יום שאני לא נהנה מהריבים המטופשים, מהטקסטים החוזרים על עצמם, מ"איך כמה אנו אידיוטים", זה נפלא! אחר כך לשבת מול הנוף לכרסם בוטנים, להוריד אותם עם בירה. זה סוף העולם."

(-) "אז בוא נרים כוס בירה לחיי כל הטוב הזה."

(-) "זה רעיון, אבל הבקבוק כבר ריק."

(-) "נראה לך? יש במקרה עמי שתי פחיות. בבקשה!"

(-) "לחיינו על כל הטוב והרע."

(-) "ועוד למעלה מזה." 

 

חבצלת

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

בתמיכת חטיבת ההיסטוריה של השומר הצעיר מקבוצת חבצלת

קישור לאתר הסיפורים הקודם: http://old-www.kibbutz.org.il/sipurim/

 

הוספת תגובה חדשה